אדריכלות מבנים בתל אביב הקטנה הינה מיוחדת. עד שנת 1921 רוב הבניינים שנבנו בתל אביב היו בני קומה אחת או שתיים ורוב הבתים היו חד משפחתיים. אפילו בנייני דירות שנבנו באותה תקופה לא עלו על שתי קומות. מאמצע שנות ה- 20 החלו להיבנות בניינים בני שלוש קומות עם שש דירות לפחות בכל בית. הדבר הוביל לגידול הצפיפות בשכונות השונות. רחוב נחלת בנימין ורחוב הרצל, ולאחר מכן רחוב אלנבי, הפכו לרחובות מסחר. הגינות שלפני הבניינים נעקרו ותל אביב קיבלה אופי עירוני יותר. עיר הגנים נעלמה ורחובות כמו הרצל ונחלת בנימין שינו את אופיים. את הבתים הראשונים של תל אביב ניתן לחלק לשתי קבוצות:

• בתים שנבנו בסגנון ערבי-יפואי בחומרים המקובלים ביפו (אבן חול מטויחת)
• בתים שנבנו או תוכננו על ידי אדריכל או מהנדס בסגנון יותר אירופאי

המקור הירושלמי

בשנת 1906 נוסד בית הספר "בצלאל" בירושלים. מייסדו ומנהלו, בוריס שץ, שגרס שאמנות יהודית מקורית חייבת להתבסס על אמנות המזרח ובניין "בצלאל" בירושלים שימש דוגמא לכך. לגישה זו הייתה השפעה על האדריכלות בארץ ישראל בכלל ובתל אביב בפרט. 

בין בנייה ערבית מקומית לקישוטים מסגנונות אירופאיים ומזרחיים

האדריכלות בתל אביב העידה על ערבוב בין בנייה ערבית מקומית לקישוטים מסגנונות אירופאיים ומזרחיים. קישוטים כגון, כרכובים, מעקות, זיזים, עמודים עם כותרות, נעשו מבטון יצוק. מקום מיוחד באדריכלות המקומית תפס בניין "גימנסיה הרצליה" שתוכנן על ידי האדריכל ברסקי (שבנה בשנות ה- 20 בתים רבים בהדר הכרמל בחיפה). בבניין הגימנסיה הוא שילב מוטיבים מאדריכלות המוסלמית כגון קשתות מחודדות, קשתות בצורת פרסה, מעקות משוננים ומגדלים. בנוסף לכך שולבו אלמנטים יהודיים כגון קרנות מזבח של בית המקדש – וזאת בהשראת הגישה של בוריס שץ.

מחזות כפרית לחזות עירונית

לאחר מלחמת העולם הראשונה, המשיכו לבנות בסגנון שרווח לפני המלחמה, אך מאמצע שנות ה- 20 מתרבים הבניינים בני שלוש קומות. גם בתקופה זו האדריכלות הייתה שילוב של סגנונות רבים וניתן למצוא באזור בתים בלבוש רנסנסי אוריינטלי נוסח "בצלאל", שניתן ליחסם לאותו הסגנון מתחילת המאה המכונה "יוגנד שטיל" – סגנון עתיר קישוטים. בתקופה זו החלו להיבנות בתי החלומות. רבים מהבניינים שנבנו אז היו בני שלוש קומות, וחזותה הכפרית, השטוחה והאחידה של תל אביב הומרה לחזית עירונית גבוהה ומגוונת יותר.