נכסי התרבות וערכיו של בית הספר החקלאי מקווה ישראל

כל אתר היסטורי נבחן על פי נכסי התרבות שלו  וערכיו. נכסים אלו כוללים ההיסטוריה של המקום, אירועים היסטוריים, התרומה שלו ליישוב הארץ ובניית המדינה , בנייניו, גינותיו ומשארים נוספים. במקווה ישראל, אשר אדמותיו משתרעות על פי כ- 3000 דונם נמצאים כל הדברים המנויים לעיל וזה הופך אותו לאתר מורשת לאומי ממדרגה ראשונה.

סך כל התכונות והנכסים ההיסטוריים של מקווה ישראל הופך אותו לאחד האתרים הלאומיים החשובים בישראל הראויים לשימור.

הקמת מקווה ישראל

חברת "כל ישראל חברים" (כי"ח) ובצרפתית, "Alliance Israelite Universal" , הוקמה בצרפת בשנת 1860. מטרות כי"ח היו לסייע בכל מקום לשוויון ולהתקדמות הרוחניות היהודית ולעזור לכל מי שסובל בשל יהדותו. במסמך "קול קורא", שתורגם לשפות רבות, כולל עברית, ושהופץ בין יהודי התפוצות, הדגישו את החשיבות באחדות ישראל, עזרה הדדית וגיבוש מסגרת יהודית עולמית. חברת כי"ח הקימה בתי ספר יהודיים בארצות נכשלות .

קרל (יעקב) נטר נולד בשנת 1826 בשטראסבורג. אביו היה נצר למשפחת רבנים. הוא היה איש משכיל אשר התעניין בחוכמות חיצוניות. הוא למד בבית מדרש למורים בבלפורט. הוא פגש שם מורה יהודי ממוצא פולני וממנו הוא שמע על סבלם של יהודים ממקומות אחרים. בסיום הלימודים הוא עסק במסחר בלונדון ואחר כך בפאריס. הוא היה איש אמיד  שעסק בעניינים ציבוריים. הוא היה ממייסדי כי"ח.

 

 

ביולי 1868 הגיע נטר לארץ ישראל. הוא שהה שם ששה שבועות וביקר בכל הישובים בהם היו יהודים, ובעיקר, ירושלים, יפו, חברון, צפת וטבריה. הוא שוחח עם יהודים, האזין למשאלותיהם, למד את אורח חייהם, ביקר במוסדות חינוך והתעניין בדרכי לימוד. הוא הגיע למסקנה בדבר השאיפה של יהודים רבים בארץ ישראל לעסוק  בעבודת אדמה וכך הוא כתב בדו"ח שלו לכי"ח אודות אותו ביקור.

בדו"ח שלו כתב נטר כי בכל א"י יש כ- 13,000 יהודים שרובם מתגוררים בערי הקודש, ירושלים, חברון, צפת וטבריה. הוא כתב שיש גם קהילות קטנות ביפו, צידון, עכו, שכם ורמלה. הוא כתב שיש רק 2,500 גברים ורק כ- 15% מהם מועסקים בעבודה או מסחר. אחוז גדול מהגברים מלמדים או לומדים בישיבות. בין העובדים המשתכרים על לחמם הם חייטים, סנדלרים, פחחים, בורסקאים, כורכי ספרים, שענים וצורפי זהב. המסחר הוא בעיקר ייבוא של מצרכי מזון ומכירת תוצרת עצמית.

המסקנה של נטר הייתה שיש להקים מוסד חינוכי שילמד את עבודת החקלאות ליהודי ארץ ישראל. באספה כללית של כי"ח מיום  1.1.1869 הוחלט על הקמת בית ספר חקלאי. מטרות בית הספר יהיו לימודי חקלאות וגם התיישבות משפחות בוגרי בית הספר. להחלטה זו היו הדים בארץ ובחו"ל .

המסע להקמת מקווה ישראל

קרל נטר ניסה לגייס את תמיכתם הכלכלית של יהודי בריטניה אך לא הצליח בכך. מאנגליה הוא יצא לפאריס ופגש שם את ציר תורכיה בפאריס, ג'מל פחה, וביקש שימליץ בפני הממשלה בקושטא על הקמת בית הספר החקלאי. נטר מסר לג'מל פחה תזכיר עם חמש בקשות: הקצאת שטח אדמה לבית הספר ללא תשלום, הקצאת שטח נוסף בחכירה שבית הספר יוכל להשתמש בו לצרכיו, שחרור האדמה החכורה מתשלום מיסים בעשר השנים הראשונות, שחרור ממס בגין המיטלטלין שיובאו מחוץ לארץ לצורכי המוסד, מתן חסות הסולטן למוסד שיקום. ג'מיל פחה שלח את התזכיר לעלי פחה, הווזיר הגדול בקושטא והמליץ בפניו למלא אחר בקשות נטר.

מצויד במכתבי המלצה של צירי צרפת ואנגליה ומאדולף כרמיה, הפליג קרל נטר לקושטא ממרסיי והגיע לשם בסוף אוגוסט 1869. ביום 1.9.1869 התקבל נטר לרעיון אצל עלי פחה. ביום 8.9.1869 הוא הופיע בפני המועצה והציג את הרעיון. המועצה החליטה להעביר את העניין לרשיד פחה, הוואלי (המושל הכללי) של סוריה, שארץ ישראל נמצאת בתחום סמכותו.

קרל נטר נסע לביירות ונפגש עם רשיד פחה. שם פגש נטר את האגרונום, בולרד. לאחר התייעצות ביניהם סוכם שבולרד ייסע ליפו כדי לסמן את השטח המתאים להקמת בית הספר בזמן שנטר נשאר בביירות. המשא ומתן להשגת הקרקע וההסכמה של הסולטן ערך חודשים והיה כרוך בנסיעות רבות על ידי נטר בין ירושלים, סוריה וקושטא.

הסולטן נותן פירמאן

בסוף המאמצים הללו  ניתן פירמאן (צו) של הסולטן עבדול עזיז למתן הקרקע והקמת המוסד . לפי הפירמאן נמסר לרשות "חברת כי"ח" לצמיתות ובלי תשלום שטח של בן 2600 דונם ליסוד בית ספר חקלאי לילדי ישראל .

מיד עם קבלת הפירמאן מהסולטן חזר קרל נטר לארץ ישראל ומיד החל בהקמת בית הספר. נטר נתקל בקשיים רבים. תושבי העיירה הסמוכה, יאזור, שחלק מאדמותיהם נלקחו ונמסרו למוסד, כעסו וגרמו לבעיות רבות. התקציב שהוקצב לבניית המוסד (כ- 100,000 פרנק) לא הספיק. מלחמה שפרצה בין צרפת וגרמניה גרמה לקשיים בהעברת כספים ארצה עבור בית הספר. כמו כן, עקב העברת חלק משטחה של צרפת לשליטת גרמניה עברו חלק מיהודי צרפת שהתגוררו באזור אלזאס – לותרינגן לחסות גרמניה. הזרוע הגרמני של כי"ח בגרמניה נפרד מזו של צרפת וגם קמו חברות הדומות לכי"ח במקומות אחרים. לא הייתה אחידות בין מוסדות אלו.

מצב זה פגע בגיוס הכספים והעברתם לקרל נטר בארץ ישראל. בהשתדלות נטר תרם הברון הירש כ- 25,000 פרנקים ו"אגודת אחים" באנגליה (Anglo-Jewish Association) וועד שליחי יהודי אמריקה תרמו אף הם כספים להקמת בית הספר (שפירא, 1970, אגודת ידידי מקווה ישראל, 1945).

למרות קשיים אלו, בימיו הראשונים של הקמת בית הספר הצליח נטר לחפור באר מים, לחפור תעלות ולהניח את יסודותיו של בניין גדול בו ישכנו תלמידי בית הספר. עד לבניית הצריף הראשון התגורר קרל נטר במערה.

איפה התלמידים?

לאחר קבלת הפירמאן, הסתובב נטר בירושלים וחיפש תלמידים. מהר מאוד התברר לו שמשפחות ירושלים, למרות הבעת רצונם לעבוד את האדמה, לא ששו לשלוח את בניהם ללמוד במוסד. היו כמה סיבות לכך. העיסוק בחקלאות נחשב כנחות, הורים פחדו מסכנת השכנים הערביים, היה קשה למצוא מורים יהודיים וכד'. הרבנים קלישר ואלקלעי המליצו על בית הספר.

נטר קיבל לבית הספר יתומים כי הוא נתן להם בגדים. הוא הבטיח להם לימודי מלאכה. ב- 1871 היו רק 10 תלמידים בבית הספר. הגידול במספר התלמידים היה איתי לאורך השנים. התלמיד הראשון היה נער בן 12 בשם בכור ניסים אלחדיף. אותו תלמיד ראשון, שהיה במשך התקופה הראשונה גם התלמיד היחיד, אף התגורר במערה עם נטר.

עקב המצב בצרפת נותק הקשר בין נטר לבין חברת כי"ח לתקופה מסוימת והוא פעל לבד. לקרל נטר היו רעיונות למימון ופיתוח המוסד. הוא רקם תכנית לממן את המוסד על ידי הקמת חברת מניות שתגייס הון למימון הקמת המוסד ופעילותו.

נטר ראה במקווה ישראל מרכז רוחני ולשם כך רצה להביא לשם את הרב צבי קלישר שיהיה רבו הרוחני. השם "מקווה ישראל" בא מהפטרת פרשת בחוקותיי, ירמיהו פרק י"ז פסוק י"ג  "מקווה ישראל מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וכארח נטה ללון.", שכן חגיגת חנוכת בית הספר היה ביום י"ד אדר תר"ל בפרשת בחוקותיי.

מקווה ישראל לאורך השנים

התפתחותה של מקווה ישראל הייתה איטית בעשרות השנים הראשונות. תפקידה ומטרותיה של מקווה ישראל היו שונים מאלו של בתי ספר החקלאיים במקומות אחרים בעולם. במקומות אחרים בעולם בית ספר חקלאי נוסד כדי לחנך ילדי חקלאים המתכוננים ללכת בדרך הוריהם, ואילו מקווה ישראל תפקידה היה להטיף לשינוי ערכים, לעזיבת דרך ההורים, למשוך אליו ילדים מן העיר ולהפוך אותם לחקלאיים, וזאת, עוד בטרם הייתה חקלאות יהודית בארץ.

במשך 50 שנותיו הראשונות הספיק מקווה ישראל להוציא רק 505 בוגרים. אף על פי כן, הייתה השפעתו של מקווה ישראל ניכרת בארץ באותה תקופה. תקופה שבה היה צריך ליצר כאן, יש מאין, את הבסיס לחקלאות היהודית, לכל צורותיה וענפיה.  בהתחלה היו רוב התלמידים מעדות מזרח ואף ערבים שלמדו במקווה ישראל. דבר זה פגע באופן התייחסות חברת כי"ח ותורמים אחרים למוסד.

מקווה ישראל מתקדם

קרל נטר נפטר בשנת 1882 ולאחר מותו ניהל את המוסד, שמואל הירש. הלימודים התנהלו בשפה הצרפתית. בקיץ תרמ"ב הגיעו מרוסיה ראשוני הבילויים. ראשית היכרותם עם חקלאות בא"י הייתה במקווה ישראל אשר שמש מקום הכשרתם, אך עקב יחסו הקשה של הירש אליהם (אשר לא האמין בכוחם להתמיד ועל כן העמידם במבחנים קשים) הם עזבו.

קבוצת איכרים מרוסיה הגיעה למקווה ישראל לתקופת התנסות חקלאית ולאחר מכן הקימה את המושבה עקרון (מזכרת בתיה). באותה תקופה (שנות השמונים של המאה ה-19) הוקמו גם המושבות הראשונות פתח תקוה, ראשל"צ, גדרה, ראש פינה ואח'. מקווה ישראל הייתה תחנה ראשונה בעלייה הראשונה לארץ ישראל.

מקווה ישראל מתפתח

במהלך שנות התשעים של המאה ה- 19 נחצבו היקבים, נבנה מרתף לשמירת היין, ונבנה בית הכנסת עם כ- 300 מקומות ישיבה ובקומה מעל נבנו כיתות לימוד. בתקופה זו נבנו בית חולים, בית מרקחת, לשכות משרד ודירה למנהל בית הספר. מספר התלמידים עלה מ- 100 בראשית העשור ל- 200 בתחילת המאה ה- 20. בני המושבות החלו לשלוח את ילדיהם ללמוד במקווה ישראל.

פגישה היסטורית במקווה ישראל

בשנת 1898 הגיע בנימין זאב הרצל לביקור במקווה ישראל. הרצל סייר בבית הספר, שוחח עם התלמידים ועלה לקברו של קרל נטר. בעת הביקור יצא הרצל לכביש יפו ירושלים כדי לפגוש, בשערי בית הספר, את קיסר גרמניה, וילהלם השני, שהגיע ארצה ועלה לרגל לירושלים.

פגישה זו התקיימה ביום 28.10.1898 והיא הייתה חלק ממאמציו של הרצל לקבל את תמיכת הסולטן לוויתור על ארץ ישראל לטובת היהודים. עולי העלייה השנייה הביאו עמם תלמידים חדשים לבית הספר שעיקר חשיבותו בהתחלה הייתה כמבשרת הגאולה וכפתרון ליהודים הנרדפים מאירופה.

מקווה ישראל עובר להוראה בעברית

בשנת 1914 התחיל אליהו קראוזה לנהל את בית הספר. קראוזה , בוגר בית הספר, הנהיג בו שינויים רבים, שאחד מהם היה הכנסת העברית כשפת ההוראה הרשמית של בית הספר. מעתה ספרי הלימוד של בית הספר גם תורגמו לעברית על ידי צוות המורים. הוא הביא פועלים יהודים לעבוד בבית הספר ובשדות והביא גם שמירה יהודית. בתקופה הזו בית הספר שגשג. הייתה עליה במספר התלמידים ויבוליו היו מוצלחים.

אחרי מלחמת העולם הראשונה והצהרת בלפור החלה העלייה השלישית. עלייה זו הביאה עמה, בין היתר, נוער שהתלהב מחקלאות. לא היה עוד צורך בלנסות למשוך את הנוער לחקלאות הם נמשכו אליה מאליהם.

מקווה ישראל קולט עולים

בתקופה זו הוגדל כושר קליטתו של בית הספר. ענפי החקלאות אורגנו מחדש ושוכללו, וענפים חדשים הוכנסו. כמו כן, הועסקו מורים נוספים. מקווה ישראל נעשה למוסד לאומי במלוא מובן המילה. משנה לשנה גדל מספר התלמידים. לפני המלחמה למדו במוסד  100 תלמידים. בשנת 1932 למדו 250 תלמידים. בשנת 1938 למדו 300 תלמידים. ובשנת 1945 למדו 430 תלמידים. מקווה ישראל קלטה עולים חדשים  מעליות הנוער.

מקווה ישראל תורם למאמץ המלחמה

בשנת 1926 שימשה מקווה ישראל כמרכז אימונים של ארגון "ההגנה". תלמידי בית הספר ומוריו התנדבו לשרת בהגנה. דוד ליבוביץ, המורה לאגרומכניקה, פיתח במסגרייה מעבדה לתיקון כלי נשק ולהכנת תחמושת. שם הוא פיתח את כלי  הנשק הקרוי על שמו "הדוידקה". במקומות שונים בבית הספר היו סליקים רבים ששמשו מקומות מסתור לכלי נשק. בעת מלחמת השחרור שימש שער ירושלים כעמדת הגנה על דרך הביטחון שחיברה בין תל אביב לבין ירושלים דרך מושבות הדרום.

בשנת 1938 הגיעה למקווה ישראל קבוצת הנוער הדתי הראשונה מגרמניה, וזאת ביוזמתה של הנרייטה סולד, מייסדת ארגון "עליית הנוער". עד שנת 1941 נקלטו בבית הספר נערים רבים. באותה שנה הוחלט להקים במקווה ישראל את המדור הדתי הפועל עד עצם היום הזה.

נכסי התרבות הבנויים של מקווה ישראל

תכנית הבינוי המקורית של קרל נטר מבוססת על תוכניות של חוות חקלאיות צרפתיות. שער בית הספר נמצא על אם הדרך מיפו לירושלים. מהשער, מובילה דרך המוקפת עצים בקו ישר אל מבנה מרכזי, מבנה בית הכנסת. משני הצדדים של בית הכנסת נבנו שני מבני אורך, היוצרים מתחם סגור וביניהם חצרות פנימיות.  רוב בנייניו של מקווה ישראל בנויים מחומר הגלם המצוי במקום, אבן כורכר. להלן תיאור נכסי מקווה ישראל:

שער ירושלים למקווה ישראל

שער הכניסה העומד על דרך המובילה לירושלים מיפו. השער עשוי ברזל עם שני עמודי כורכר בצדדים. בקרבתו עומדים מבנה מלבני צר ששימש בעבר כעמדת הגנה, שרידים מבאר אנטיליה ובריכת אגירה. במקום זה התקיים המפגש המפורסם שבין הרצל לקיסר הגרמני בשנת 1898. היום הוקם לידו פסל של הרצל העומד מול הקיסר הישוב על סוסו. מהשער יש דרך המובילה לבית הכנסת שמשני צדדיו עצי דקל, וושינגטוניות וקנרים  גבוהים אשר נשתלו בשנת 1920 לקראת חגיגות היובל של בית הספר.

בית הכנסת במקווה ישראל

בהמשך לשדרות העצים נמצא בניין בית הכנסת. בית הכנסת נבנה בשנת 1896. בקדמת המבנה קיימת רחבת דשא מוקפת עצי סיגלון ובגרבילאות. בלב הרחבה יש מזרקה. בית הכנסת נבנה בסגנון אקלקטי. למבנה בית הכנסת שתי קומות. בקומת הקרקע אולם תפילה וספרייה ובקומה השנייה אולמות לימוד. לקומה השנייה מגיעים דרך שני גרמי מדרגות סימטריים. חלונות וסורגי בית הכנסת מעוטרים ובפנים קיימים ציורי קיר .

בית נטר

הבית הראשון במקווה ישראל הוא בית נטר אשר הוקם בשנת 1871. המבנה המוארך בנוי בכיוון צפון דרום. הוא בן שתי קומות. בקומת הקרקע שכנו המחלבה, התבן, האורוות, הרפת, דיר העגלים, דיר הכבשים, מחסן הכלים, מחרשות, משדדות, מחסן לצורכי מזון, המטבח, חדר האוכל, כיתת הלימוד וחדר התפילה. בקומה השנייה נבנו אולמות שינה, ודירת המנהל. בקצה הצפוני של הבית נחצבה ברכת אגירה ששמשה כבור ניקוז למי הנגר בחורף. זהו בור המים הראשון של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל .

בית הפרחים

בית זה נבנה בשנות התשעים של המאה ה-19 בסגנון הערבי. בבניין היה שילוב של אלמנטים קישוטיים רבים בצורת נטפים, כתובות מסוגננות, גבני אבן רבים ומשרביות. בהתחלה שימש הבניין כמאפייה ובקומה השנייה שכנה המכבסה. כאשר המאפייה והמכבסה הועברו למקום אחר הבניין שימש מעבדה ביולוגית.

היקב ומרתפיו

בניין היקב נבנה בשנת 1887. חלק מהבניין חצוב בסלע. הבניין הינו מוארך לכיוון מערב – מזרח. המבנה מחולק לאולמות ומעל כל אולם גמלון עץ וגגות רעפי מרסיי שהובאו מצרפת. ביקב יש ארבעה מרתפים חצובים בסלע הכורכר. חלק מהקירות הפנימיים מדופנים באריחי כורכר ובגומחות מקומרות. מעל לאולמות התת קרקעיים בנויים קמרונות רחבים. מערכת האוורור בנויה מרצף של מנהרות פנים, כשבתוכן צינורות חרס.

בית המורים

בית המורים הוקם בשנת 1894. הבניין בן שתי קומות והוא בנוי מאבני כורכר עם גג רעפי מרסיי. הבניין מחולק לחדרי מגורים. חדר אוכל ומטבח. בבית זה התגוררו מורי בית הספר .

בית המתמחים

בתקופת העלייה השנייה והשלישית הגיעו למקווה ישראל קבוצות פועלים בעלי ערכים אידיאולוגיים. לצורך מגוריהם הוקם בית המתמחים. הבניין, שהוקם על גבעת כורכר מאחורי היקב, בנוי מאבני כורכר חשופות ונתמך על ידי קורות עץ. הבניין בן שתי קומות עם גג רעפי מרסיי. במבנה יש חדרי לינה וחדר אוכל .

 

בית המנהלה

בית המנהלה נבנה בשנת 1895 על ראש הגבעה. הבניין בן שתי קומות. בקומה הראשונה משרדי בית הספר ובקומה השנייה מגורי מנהל בית הספר ומשפחתו. סגנון האדריכלי של הבניין מעורב מוטיבים מערביים ומזרח תיכוניים. בפנים יש ציור קיר בתקרת הסלון.

מערת נטר

מערה זו נמצאת בלב מקווה ישראל. קרל נטר התגורר בה בימיה הראשונים של הקמת המוסד. מעל למערה יש פסל ברונזה בדמותו של קרל נטר .

חלקת הקבר של קרל נטר

קרל נטר נפטר בטרם עת בשנת 1882. הוא נקבר במקווה ישראל. חלקה הקבר נמצאת בקצה הישוב מול החולות (חולון של היום). על מצבתו של קרל נטר נחקקה הכתובת המיוחסת לח.נ. ביאליק: "מיטיב לאחיו מה רבו חסדיו מקווה ישראל כוננו ידיו" .

חורשת האקליפטוס

החורשה נמצאת ליד הכניסה למוסד. זרעי עצי האקליפטוס הובאו למקווה ישראל מאוסטרליה בשנת 1882. ממקווה ישראל הופץ האקליפטוס לכל רחבי ישראל. בכל מקום בארץ בו קם יישוב יהודי, נשתלו עצי אקליפטוס שהוכיח את עצמו כצמח מייבש ביצות. הערבים כינו את האקליפטוס "סג'ר אל יהוד" (עץ היהודים).

גן בוטני

בשנת 1923 יזם אליהו קראוזה, מנהל בית הספר דאז, את הקמתו של גן בוטני סיסטמטי מהראשונים מסוגו בארץ. שטחו של הגן הוא כ- 90 דונם. בלב הגן הבוטני עומדת אנדרטת הלוחם. אנדרטת הלוחם הוקמה לזכר הבנים שנפלו במלחמת העצמאות והיא הוקמה בשנת 1953 .

חשיבות מקווה ישראל בעיני העם

לסיכום, רשימת המלאי של פריטים, מעשי ידי מקימי ותלמידי מקווה ישראל, הינה עשירה ביותר. הם מספרים סיפור של אדריכלות מיוחדת של התקופה, של היסטוריית החקלאות המודרנית בארץ ישראל והתפקיד שמקווה ישראל שיחק במאורעות היסטוריות וביטחוניות שעברו על הישוב היהודי בארץ ישראל מאז הקמת המוסד. המכלול המיוחד הזה הביא להכרה רחבה בקרב הציבור שהוא מקום הראוי לשמר ולטפח לדורות הבאים. הכרה זו הינה הבסיס לחקיקת חוק מיוחד שמטרתו להגן על מקווה ישראל מלחצי העיור. היום מקווה ישראל, בנוסף להיותו בית ספר חקלאי, הוא ביתו של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. חלק גדול מנכסיו ההיסטוריים עברו הליך שימור על ידי מיטב בעלי המקצוע.