הצלת שכונות היסטוריות – נחלת השבעה

נחלת השבעה שכונה היסטורית, הינה אחת משכונותיה הראשונות מחוץ לחומות העיר העתיקה של ירושלים.

אין חולקים על כך כי אין עוד עיר בעולם כמו ירושלים וניתן להגיד שהיא עולה על ערים אחרות בחשיבותה.

ירושלים היא עיר המקודשת לשלוש הדתות העיקריות: היהדות, הנצרות והאסלאם, וככזו מוטלת על כתפי רשויות הממשלה ומתכנני העיר אחריות כבדה לשימור המקומות הקדושים, לא רק עבור תושבי ישראל אלא גם עבור מיליוני אנשים בעולם.

היה ברור לכולם שאת העיר העתיקה יש לשמר. יחד עם זאת, ירושלים הינה בירת ישראל ובתוכה שוכנים מוסדות ובניינים החשובים לישראל כעם עצמאי ותרבותי במדינתו, כגון בנין הכנסת, קריית הממשלה, אוניברסיטה העברית, מוזיאון ישראל, תיאטרון ירושלים, בית הכנסת הגדול ועוד.

בנוסף לנ"ל, יש בירושלים שכונות היסטוריות המהוות חלק מתולדות העיר המודרנית. נחלת שבעה היא אחת מהן.

תכנית אב לירושלים – בלי נחלת השבעה

מתכנני העיר הראשונים מטעם עיריית ירושלים "הישראלית" ראו עובדה זו כנגד עיניהם כאשר הם נגשו לתכנן את ירושלים כעיר בירה מודרנית. הם הכינו תוכנית אב לירושלים בשנות הששים, וסיימו אותה לאחר מלחמת ששת הימים, לאחר שהעיר המודרנית והעיר העתיקה אוחדו.

בנוסף לעיר העתיקה ולמבנים הלאומיים הנ"ל, יש שכונות היסטוריות בירושלים, שנבנו מחוץ לחומות העיר העתיקה במחצית השנייה של המאה ה- 19 המסמלות חלוציות, אומץ וגבורה, והמהווים סיפור חידוש ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.

נשאלת השאלה, מה יהא גורלם של שכונות אילו?

האם יהרסו או ישומרו?

ייסוד השכונות הראשונות מחוץ לחומות העיר העתיקה

במאה ה- 19, תנאי המחיה בעיר העתיקה של ירושלים לא היו טובים , וזאת בלשון המעטה. הצפיפות בעיר הייתה רבה. התנאים התברואתיים היו ירודים. הבעלות בבתים הייתה בידי ערבים שהרבו להעלות את דמי השכירות שוב ושוב מידי שנה. התנאים הנ"ל, יחד עם רעיון הציוני, גרמו ליהודים לחפש מגורים מחוץ לחומות העיר העתיקה.

ייסוד נחלת השבעה  – שכונה היסטורית

שכונת נחלת השבעה, שנוסדה בשנת 1869, הייתה השכונה השלישית מחוץ לחומות ירושלים (לאחר שכונות משכנות שאננים שנוסדה בשנת 1860 ושכונת מחנה ישראל שנוסדה בשנת 1868).

הקרקעות נרכשו על ידי אנשים פרטיים לצורך בניית בתים למגורים. השכונה נבנתה ליד דרך יפו. נבנו בה בתים למגורים ליהודים, בתי כנסת, בתי מדרש ועוד כמה מבני ציבור. זה היה מקום עצירה של יהודים בדרכם לעיר העתיקה בדרך יפו שנסללה באותה שנה לכבוד בואו של הקיסר האוסטרי.

 

 

נחלת השבעה בתקופת המנדט הבריטי ולאחר קום המדינה

בתקופת המנדט שכונת נחלת השבעה כבר הייתה שכונת עוני ירודה. הבריטים לא ראו בחשיבותה כשכונת חלוצים והם ראו לנגד עיניהם שכונה שניתן להורסה. לאחר קום המדינה, המתכננים הישראליים המשיכו בגישת קודמיהם הבריטיים. בתוכניות המתאר הראשונות של ירושלים שלאחר קום המדינה הוחלט להרוס חלק משכונות היסטוריות אילו, וביניהם שכונת נחלת השבעה.

הצלת שכונת נחלת השבעה

למרות דעותיהם השליליות של מתכנני העיר שמלפני ואחרי קום המדינה, הוחלט בכל זאת לשמר את נחלת השבעה ובשלושה העשורים האחרונים ניתן לראות בשינויים בשכונה כתוצאה משינוי מדיניות זו. השכונה שומרה ומשתלבת יפה בשימור והתחדשות שאנו רואים היום במרכז העיר ובאזורים שסמוכים לשכונה. איך זה קרה ומה גרם לשינוי תפישה זו נראה בהמשך.

מקים שכונת נחלת השבעה – יוסף ריבלין

כאמור, נחלת שבעה נוסדה בשנת 1869. באפריל שנה זו הונחה אבן הפינה לבניית הבית הראשון בשכונה.

הרעיון לבניית השכונה הועלה כמה שנים קודם לכך על ידי יוסף ריבלין ויואל משה סלומון. בשנת 1857 הקים יוסף ריבלין חברה בשם "בוני העיר" שמטרתה איתור קרקעות באזור ירושלים להתיישבות יהודית.

בשנת 1859 נסע ריבלין לאירופה כדי לשכנע את יהודי התפוצות לעלות ארצה ולתרום כספים לחברה לצורך מימון רכישת קרקעות.

מקים שכונת נחלת השבעה – יואל משה סולומון

בל"ג בעמר בשנת 1867, בעת שטייל יואל משה סלומון מחוץ לחומות עם כמה מידידיו, התנפלו עליהם פלאחים ערביים שדרשו לדעת מה מעשיהם שם. סלומון ענה להם שהם מעוניינים לרכוש את האדמות ובכך החל מו"מ ארוך ומייגע מול בעלי הקרקע הרבים. ריבלין וסלומון נאלצו להסתיר את המטרה האמיתית שעמדה מאחורי רכישת הקרקעות, דהיינו התיישבות יהודית, דבר שהשלטונות העות'מאניים לא עודדו באותם ימים. הם ספרו שמטרת רכישת הקרקעות הייתה לצורך זריעת חיטה לקמח למצות.

הקשיים בהקמת השכונה

בנוסף לקשיים משפטיים ברכישת קרקעות על ידי יהודים באותה עת, הסכנה הכרוכה בשהייה שמחוץ לחומות העיר העתיקה בלילות, גרמה לקושי בלשכנע יהודים להקים את השכונה. רוב רבני העיר יצאו נגד הרעיון בשל הסכנות הנ"ל.

הצפיפות בעיר העתיקה, העלייה המתמדת בדמי שכירות ומחלת החולירע שגרמה לערבים מחוץ לירושלים להצטופף בעיר העתיקה, ובכך להוסיף לצפיפות והתחלואה בעיר, היוו גורמים מכריעים בהחלטת יהודים רבים לחפש מגורים מחוץ לחומות העיר.

מי הם השבעה?

בסופו של דבר, התאגדו שבעת המייסדים שעל שמם נקראת השכונה, יואל משה סלומון, יוסף ריבלין, יהושע ילין, מיכל הכהן, בנימין (בייניש) סלאנט, אריה (לייב) הורוביץ, וחיים הלוי (קובנר) ורכשו את הקרקע.

עקב האיסור שהוטל על ידי השלטונות העות'מאניים על רכישת קרקעות על ידי מי שאין לו אזרחות עות'מאנית, הקרקעות נרשמו על שם אשתו של אחד המייסדים, אריה (לייב ) הורוביץ, שהחזיקה באזרחות עות'מאנית ודברה ערבית שוטפת. היא התלבשה כערביה בעת הופעתה בבית הדין לצורך קבלת ה"קושאן" (שטר מכר טורקי).

מיקום השכונה, סידורה המקורי והתפתחותה

גבולות הקרקע הנרכשת שהוצהרו בקושאן היו דרך יפו מצפון, בית קברות מוסלמי מדרום, סלעים ומספר אילנות מצד מזרח וגדרות וקבר מוסלמי קדום מצד מערב. באותה תקופה כבר עמדו בנייני "מגרש הרוסים" ומבנים נוצריים אחרים כבר עמדו במקום. השכונה הייתה קרובה למגרש הרוסים. מאחר והקרקע בצד רחוב יפו היה שווה יותר מהקרקע ליד בית הקברות המוסלמי, השכונה חולקה לשבע רצועות אורך מצפון לדרום באופן שכל חבר גובל על הצד הטוב והצד הפחות טוב.

התפתחות השכונה

לפי התקנות של החברה, היה צורך לבנות לפחות שני בתים כל שנה.

הוגרלה הגרלה לקביעת סדר בנית הבתים. יוסף ריבלין בנה את ביתו ראשון והתגורר בו במשך חודשים ארוכים לבד למרות הסכנות הרבות בכך. אשתו המשיכה להתגורר בעיר העתיקה בלילות. כעבור שנתיים הצטרפו עוד דיירים לשכונה.

בשנת 1873 הגיעו עשר פרות חולבות מאמסטרדם ונוסדה מחלבה בשכונה. בקיץ 1873 רכשה השכונה שרות עגלות עצמאי שהוביל נוסעים משער יפו לשכונה וחזרה. שרות הובלה זה אפשר הובלת מצרכי מזון ומוצרים אחרים מהעיר העתיקה כל יום וגרם להגברת טיולי יהודים לשכונה. כאשר הוקמו שכונות נוספות מחוץ לחומות העיר, השרות סיפק הסעות גם לשכונות אילו.

בית כנסת בשכונה

בשנת 1874 נבנה בית כנסת אשכנזי בשכונה. היה זה בית הכנסת הראשון שנבנה מחוץ לחומות העיר העתיקה. לאחר מכן נבנו בית כנסת ספרדי, בית הכנסת אורחים, תלמוד תורה ובתי כנסת נוספים. בשנת 1875 התגוררו חמישים משפחות בשכונה ומספר זה הלך וגדל.

השכונה סבלה מהתקפות של בדואים, גנבות ומעשי רצח. היהודים נאלצו לדאוג להגנה העצמית שלהם. המתיישבים הנ"ל גילו אומץ וגבורה כאשר בחרו להתיישב בשכונה. מייסדי השכונה המשיכו בעבודת ההתיישבות והיו מעורבים ביסוד ישובים אחרים בירושלים ומחוצה לה.

תכנון או חוסר תכנון השכונה

הבניה בנחלת שבעה חסרה כל סדר או תכנון כולל. המבנה הכללי של השכונה הוכתב על ידי שבע רצועות האורך הנ"ל, שקבעו במידה רבה את צורת התפתחות השכונה ואת גידולה. בין רצועות הבתים קמה מערכת של סמטאות צרות מרוצפות שרוחבן מצטמצם למעבר בני אדם ובהמות.

המבנים, שהיו רובם בני קומה אחת, תוכננו בצורה דומה, אך לא אחידה. הבתים נבנו סביב חצרות ובהן בורות מים וניתן היה לסגור את הכניסה לחצרות לשם בטחון יושבי הבתים. תקנות השכונה אינן עוסקות באופן של הבניה, פרט לציון שטחו המינימאלי של כל בית בשכונה – 36 אמות רבועות (כ- 22 מ"ר). עם השנים נבנו בשכונה בתים רבים והדבר יצר מבוך של סמטאות קטנות וצרות.

התדרדרות השכונה

בשל מקומה של נחלת שבעה בלב מרכז העיר, החל בה תהליך אופייני לשכונות ותיקות רבות במרכזים עירוניים. אוכלוסייתה הזדקנה, רמת החיים ירדה ואילו הביקוש לקרקעות מצד בעלי עסקים ומשקיעים הלך וגבר. מצב זה העמיד את השכונה בסכנת הריסה.

ביתו של יואל משה סולומון בשכונה נהרסה. במקום בו עמד, נבנה בניין משרדים – בית יואל.

גבולות השכונה היום

היום גבולות השכונה הינם רחוב יפו מצפון, רחוב הלל בדרום, רחוב ריבלין במזרח ורחוב סלומון במערב. בקצה הדרומי של השכונה נמצאת כיכר החתולות ודרומית מן הכיכר נמצא גן העצמאות. בקצה הצפוני של גן העצמאות, סמוך לרחוב הלל וככר החתולות נבנה כעת מוזיאון הסובלנות. בצד הצפוני של השכונה מצד רחוב יפו נסללה ככר ליד פתחו של בית יואל. בקצה המזרחי של השכונה נמצאים בית הכנסת האיטלקי ומוזיאון האיטלקי. בצד המערבי של השכונה נמצאים בתי פיינגולד.

תוכנית השימור של נחלת שבעה

תוכניות האב הראשונות של ירושלים לאחר קום המדינה לא הכירו בשכונות הראשונות שמחוץ לעיר העתיקה כשכונות היסטוריות. תוכניות אלו מראות מרכז עיר, ובעיקר רחוב יפו כציר מרכזי עם בניינים מודרניים לאורכו. מימוש תכונית זו הצריך את הריסת שכונות כמו נחלת השבעה.

תוכנית מתאר מקומית ירושלים מספר 2422 הינה תוכנית השימור של שכונת נחלת שבעה. יוזמת התוכנית הייתה עיריית ירושלים באמצעות החברה לפיתוח מזרח ירושלים. מתכנני התוכנית היו האדריכלים נחום מלצר וגיא אמרא. ההחלטה להפקיד את התוכנית ניתנה על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה ביום 8.4.84. כאשר התוכנית אושרה סופית על ידי הועדה המחוזית ביום 2.8.87.

מטרת תוכנית השימור

מטרת תוכנית השימור הייתה קביעת הוראות לשיקום ושימור שכונת נחלת השבעה לרבות קביעת הוראות בינוי בהתאם לנספחי בינוי. בפועל תוכנית השימור עסקה בשיפוץ חזיתות המבנים, הפיכת רחוב ריבלין וסלומון למדרחוב, הסרת תוספות מכוערות, שילוט חדש ואחיד ופנסי רחוב חדשים.

בתוכנית שימור השכונה ניתן דגש לשימור הפרטים הארכיטקטוניים לבניני אותה תקופה. עיקר הפעולות היו הסרת גורמים המפריעים לחזותו של בניין כגון פחים, וקרשים ניקוי החזיתות, צביעת תריסים וסורגים וריצוף הרחובות והסמטאות.

תיקון תוכנית 2422

תוכנית 2422 תוקנה בשנת 1991 על ידי תוכנית 2422א אשר קבעה מערכת שבילים ומעברים מרוצפים להולכי רגל. במהלך השנים בוצעו תיקונים נוספים לתוכנית 2422 כדי לאפשר ריצוף הכיכר שליד בית יואל, הוספת קומה או עליית גג בבניין זה או אחר בשכונה, שינוי יעוד במבנים מסוימים בשכונה, תכנון כיכר החתולות ומוזיאון הסובלנות שבדרום השכונה ועוד.

כל התוכניות המהוות שינוי לתוכנית 2422 כפופות להוראותיה בדבר שימור הפיזי של השכונה ובנייניה. תוכנית 2422 לא טיפלה בשימור החזיתות של הבניינים לאורך רחוב יפו. עם השנים אושרו תוכניות נוספות שטיפלו בבניינים לאורך רחוב יפו.

שימושי הקרקע, אוכלוסייה ובעלי הקרקע

נחלת שבעה נבנתה כשכונת מגורים. במהלך השנים נבנו בשכונה בתי כנסת, בתי מדרש ובתי הכנסת אורחים, מחלבה, חנויות קטנות ובתי מלאכה. בשל מיקומה ליד רחוב יפו במה שהפך למרכז העיר החדשה היא שיחקה תפקיד חשוב במסחר העיר ובשכונה היו הרבה בתי מלאכה.

במהלך השנים האוכלוסייה הזדקנה, ומי שיכל מבחינה כלכלית עזב את השכונה לשכונות החדשות. לאומת זאת, בשל מיקומה של השכונה ליד רחוב יפו גבר הביקוש לנכסים בשכונה, בתי המלאכה פינו את מקומם לפאבים ומסעדות כך שהשכונה כונה "הסוהו של ירושלים".

שנות השמונים של המאה העשרים

בשנות השמונים תוכנית השימור של השכונה אפשרה שימוש במבנים לצרכי מסחר, בילוי, ותיירות. היום השכונה מלאה במסעדות, פאבים, גלריות, חנויות תכשיטים, חנויות אומנות, מוזיאונים ומשרדים. בתי הכנסת הראשונים בשכונה שומרו והם פעילים היום, כאשר קהל המתפללים מגיעים אליהם משכונות אחרות.

לפני ביצוע תוכנית השימור, רחובות ריבלין וסלומון היו פתוחים למעבר רכבים והיו פקוקים רוב שעות היום. כעת, לאחר ביצוע תוכנית השימור רחובות אילו נסגרו למעבר רכבים והינם פתוחים להולכי רגל בלבד. הרחובות הנ"ל, יחד עם כל הסמטאות הקטנות בתוך השכונה רוצפו לשם כך.

נחלת השבעה היום

כיום לא ניתן להגדיר את השכונה כשכונת מגורים אך בכל זאת מתגוררים בה כ- 200 איש. האוכלוסייה המקורית פינתה את מקומה לאוכלוסיות אחרות. היום נחלת השבעה מוגדרת כשכונת מסחר ובילוי עם אוכלוסייה מגוונת של בעלי מקצוע, בעלי עסקים, בעלי חנויות וגלריות, מבקרים ותיירים.

הבעלות של הנכסים בשכונה שייכת לאנשים פרטיים המשכירים את הנכסים לעסקים הנ"ל. רוב המייסדים המקוריים עזבו את השכונה לאחר כמה שנים. היום חלק מבעלי קרקע הינם יורשים של המשפחות שהתגוררו שם בעבר וחלק ראו הזדמנות להשקעה נדל"נית טובה ורכשו את הנכסים שלהם בשכונה לאחרונה ואין להם זיקה למשפחות שהתגוררו שם בעבר. הזיקה שלהם למקום היא כמו של כולנו, ההיסטוריה של היהודים בארץ ישראל.

נחלת השבעה כמעט נהרסת

למרות איומים רבים על מבני נחלת שבעה השכונה ניצלה מהרס, אך לא לפני שחלק ממבניה החשובים בשכונה נהרסו. הרס הבתים של יואל משה סלומון ויוסף ריבלין, מייסדי השכונה, בוני הבתים הראשונים שבה, דייריה הראשונים כאשר אחרים פחדו להתיישב בה ומייסדיה של שכונות נוספות בירושלים ובמקומות נוספים בארץ ישראל , היה אות אזהרה למה שיכול לקרוא לשכונה ולשכונות נוספות במרכז ירושלים.

הצלת השכונה באמצעות שינוי יעוד

במקרה של נחלת השבעה השימור התאפשר כי האוכלוסייה המקורית פונתה ואופשרה שינוי יעוד לבנייני השכונה. שינוי היעוד לשימוש מסחרי ובילוי, מקומה במרכז העיר וההיצמדות לתוכנית השימור הביאו להצלחת שיקום השכונה. הצלחת שיקום השכונה הביאה לשיפור תדמית המקום ולעליית ערכם של נכסי השכונה.

כמו כן, הצלחת הפרויקט הביא לפרויקטים נוספים לשימור חלקים נוספים במרכז העיר ולהחייאתו. שימור אזורים סמוכים לנחלת שבעה כגון אזור העירייה, רחוב הנביאים, ממילא, רחוב בן שטח, ושיקום רחוב יפו לאחר סלילת הרכבת הקלה. יש לראות את תוכנית השימור של נחלת השבעה כבורג אחד קטן בשימור מרכז העיר כולו.

החשיבות בשימור שכונות היסטוריות

נחלת שבעה ושכונות היסטוריות נוספות עמדו בפני הריסה על פי תוכניות המתאר הראשונות של העיר. גורמים רבים הצילו את השכונה והיא שומרה. שימורה חד פעמית של שכונה אינה מספקת כדי להציל שכונה.

ברגע שקיימת תוכנית לשימור של שכונה או אתר יש להתמיד בקיום הוראות תוכנית השימור מצד אחד ולהמשיך בפעולות תחזוקה מצד שני. אך נחלת שבעה, כמו כל שכונה אחרת אינה מתקיימת על אי בודד. בלי תוכנית כוללנית שיטפל באזורים הסמוכים לשכונה האפקט של השימור יאבד והפוך להיות "בטל בששים".

תוכניות נוספות לשימור מרכז העיר ירושלים

בעת ביצועה, התכונית לשימור נחלת השבעה הייתה תוכנית אחת מתוך שלושה תוכניות שיקום אזורים שונים של מרכז העיר יחד עם תוכנית לבניית בניין העירייה החדש והפיכת רחוב בן יהודה למדרחוב. עם השנים התווספו תוכניות חדשות לשיקום ושימור אזורים נוספים.

הרשות לפיתוח ירושלים

בחוק משנת 1988 הוקמה הרשות לפיתוח ירושלים (הרל"י) שתפקידה הייתה לקדם פרויקטים לקידום ירושלים כבירת ישראל בהתאם לאמור בחוק יסוד: ירושלים בירת ישראל משנת 1980. בעקבות עבודה זו של הרל"י ובעיותיה של מרכז העיר שהגיעו לשיא בתקופת האינתיפאדה השנייה בשנים 2000-2002 וריבוי פיגועי הטרור במרכז העיר, הגיעו מתכנני העיר ופרנסיה למסקנה שיש לעשות מעשה שיוביל להצלת מרכז העיר.

הקמת חברת עדן

מאחר והובלת שינויים בתוכניות מתאר לוקחת זמן רב קיים צורך בחברה שכל מטרתה היא לקדם תוכניות לשיפור פני מרכז העיר. בשנת 2001 הוקמה חברת "עדן" כחברת בת של הרל"י. מטרת חברת עדן היא קידום פרויקטים לשיפור פני מרכז העיר. את הפרות של עבודה זו אנו רואים במרכז העיר של היום.

פרויקטים אילו כוללים, שפוץ וסלילת רחוב הלל, שיקום ושימור רחוב שמעון בן שטח, סלילת רחוב כורש, סלילת רחוב יפו והרכבת הקלה שמנגישה את מרכז העיר לאוכלוסייה המתגוררת מחוצה לו. הדברים האלו מלמדים כי שימור מוצלח של שכונה יכול לעשות טעם לעוד. בלי ה"עוד" הזה השכונה הבודדה ששומרה לא תביא לתועלת רבה.