מאיום בהריסה לשיקום והצלה באמצעות שינוי ייעוד, המקרה של נחלת שבעה.

מאיום בהריסה לשיקום והצלה באמצעות שינוי ייעוד, המקרה של נחלת שבעה. כפי שנכתב בבלוג הצלת שכונות היסטוריות – נחלת השבעה,  השכונה האמורה היא אחת משכונותיה ההיסטוריות של ירושלים וחלק מתולדות העיר המודרנית. השכונה נוסדה בשנת 1869, והייתה השלישית שנבנתה מחוץ לחומות ירושלים (לאחר משכנות שאננים ומחנה ישראל).

השכונה נבנתה ליד דרך יפו על גבי קרקעות שנרכשו על ידי אנשים פרטיים ונבנו בה בתים למגורים ליהודים, בתי כנסת, בתי מדרש ועוד כמה מבני ציבור. כבר בתקופת המנדט זוהתה נחלת שבעה כשכונת עוני הבריטים לא ראו בחשיבותה כשכונת חלוצים והם ראו לנגד עיניהם שכונה שניתן להורסה. גם מאוחר יותר, בשל מקומה של נחלת שבעה בלב מרכז העיר, החל בה תהליך אופייני לשכונות ותיקות רבות במרכזים עירוניים. אוכלוסייתה הזדקנה, רמת החיים בה ירדה ואילו הביקוש לקרקעות מצד בעלי עסקים ומשקיעים הלך וגבר. מצב זה העמיד את השכונה בסכנת הריסה.

יצוין כי במקביל, לאחר קום המדינה, המתכננים הישראליים המשיכו בגישת קודמיהם הבריטיים, ובתוכניות המתאר הראשונות של ירושלים שלאחר קום המדינה הוחלט להרוס את השכונה כחלק מהריסתן של מספר שכונות היסטוריות.

הרס לפני שיקום

כאמור, תוכניות האב הראשונות של ירושלים לאחר קום המדינה לא הכירו בשכונות הראשונות שמחוץ לעיר העתיקה כשכונות היסטוריות. תוכניות אלו מראות מרכז עיר, ובעיקר רחוב יפו כציר מרכזי עם בניינים מודרניים לאורכו. מימוש תכונית זו הצריך את הריסת שכונות כמו נחלת שבעה ואכן, הבתים של יואל משה סלומון ויוסף ריבלין, מייסדי השכונה, בוני הבתים הראשונים שבה נהרסו והיו עדות למה שעלול לקרות לבתים נוספים בשכונה ולשכונות נוספות במרכז העיר.

שימור השכונה

למרות איומים רבים על מבני נחלת שבעה השכונה ניצלה מהרס בזכות אישורה של תכנית 2422 באוגוסט 1987. ייעודה של התכנית, באמצעות האדריכלים נחום מלצר וגיא אמרא, היה שימור השכונה לרבות קביעת הוראות בינוי בהתאם לנספחי בינוי. בפועל תוכנית השימור עסקה בשיפוץ חזיתות המבנים, הפיכת רחוב ריבלין וסלומון למדרחוב, הסרת תוספות מכוערות, שילוט חדש ואחיד ופנסי רחוב חדשים.

בתוכנית שימור השכונה ניתן דגש לשימור הפרטים הארכיטקטוניים לבניני אותה תקופה. עיקר הפעולות היו הסרת גורמים המפריעים לחזותו של בניין כגון פחים, וקרשים ניקוי החזיתות, צביעת תריסים וסורגים וריצוף הרחובות והסמטאות. יצוין כי לאורך השנים הוגשו ואושרו תיקונים לתכנית אשר נועדו להסדיר תוספות, שינויי ייעוד ושינויים נוספים בשכונה.

הצלת השכונה באמצעות שינוי יעוד

במקרה של נחלת השבעה השימור התאפשר כי האוכלוסייה המקורית פונתה והתאפשר שינוי יעוד לבנייני השכונה – ממגורים למסחר ובילוי (הביקוש לנכסים בשכונה שהחלו לכנותה כ'סוהו של ירושלים גבר). מקומה במרכז העיר וההיצמדות לתוכנית השימור הביאו להצלחת שיקום השכונה ובהמשך לשיפור תדמית המקום ולעליית ערכם של הנכסים.

הצלחת הפרויקט הביא לפרויקטים נוספים לשימור חלקים נוספים במרכז העיר ולהחייאתו. שימור אזורים סמוכים לנחלת שבעה כגון אזור העירייה, רחוב הנביאים, ממילא, רחוב בן שטח, ושיקום רחוב יפו לאחר סלילת הרכבת הקלה.

חשיבות שימורן של שכונות היסטוריות

נחלת שבעה ושכונות היסטוריות נוספות עמדו בפני הריסה על פי תוכניות המתאר הראשונות של העיר. למרות אבדן מבנים היסטוריים ומשמעותיים בשכונה ראו גורמים מקצועיים רבים את חשיבותה של השכונה והביאו לשימורה, להצלתה, ולהפיכתה לאחת השכונות המתוירות והאהובות בירושלים. יחד עם זאת, אין לשכוח כי בתכנית השימור כשלעצמה אין בכדי להציל שכונה. ברגע שקיימת תוכנית לשימור של שכונה או אתר יש להתמיד בקיום הוראותיה מחד, ולהמשיך בפעולות תחזוקה מאידך. בנוסף, וזאת ניתן ללמוד גם בהקשר שימורה של נחלת שבעה, שימור שכונה או מבנה אינם מתקיימים על אי בודד. בלי תוכנית כוללנית לטיפול באזורים הסמוכים לשכונה האפקט של השימור עלול ללכת לאיבוד ולהפוך להיות "בטל בששים".

סימטה בנחלת השיבעה