פארק שקמונה – המלצות לשימור. העבודה על שימור שקמונה בחיפה חשפה אותי למגוון מושגי יסוד בארכיאולוגיה ושימור, כמו גם לרקע ההיסטורי של המקום, לניסיונות השימור ולחפירות. בעקבות תוכניות הפיתוח באזור [הטיילת] התחדשה ההתעניינות בתל שקמונה מחד אך מאידך התכנון שהוצע כלל את כיסוי התל עצמו והשרידים שנחשפו, שתילת דשא וצמחיה, וסלילת שבילים כדי לאפשר גישה לחלק הגבוה של התל שיהווה מעין תצפית על הים, הטיילת והפארק מסביב. הכוונה הייתה להשאיר חלק משרידי המבנים שנתגלו במקום חשופים וגלויים לרווחת קהל המבקרים והמטיילים במקום.

שטח השימור

שטח השימור מהווה מקבץ של ארבע בריכות שמשערים כי שמשו לתעשיית הארגמן.  יש שלוש בריכות הסמוכות אחת לשנייה, כאשר הצדדים הקצרים של כל בריכה נמצאים בצד מזרח – מערב והצדדים הארוכים נמצאים בצד הדרום – צפון. לאורך שלושת הבריכות הנ"ל נמצאת בריכה נוספת (להלן – "הבריכה הרביעית") אשר הצד הארוך שלה נמצא לאורך הצדדים הקצרים של שלושת הבריכות. בצד הדרומי של הבריכה הרביעית נמצאו מדרגות שירדו לבריכה מהשטח למעלה. האתר כולו מוזנח (2014), לא מתוחזק, וחשוף לרוחות חזקות, לאוויר מלוח גשמים ושמש. מזג האוויר הנ"ל גורם להתדרדרות המבנים והתפוררות האבנים וחומר המליטה. כמו כן, מאחר והאתר פרוץ ניתן לחדור אליו בקלות. מהסיבה הזו נגנבים ממצאים ארכיאולוגיים יקרי ערך וניקיון האתר ירוד ביותר. האתר מהווה מטרד בטיחותי, שכן מי שמטייל בו יכול ליפול לתוך בור בקלות רבה. על כל אלו ניתן להוסיף את תנופת הבנייה המאיימת על האזור כולו.

השימור שבוצע באזור בתקופות קודמות בוצע בשיטות שאינן מקובלות בימים אלו והבעיה הכלכלית וחוסר הרצון או היכולת של הגורמים האחראיים על האתר להוציא את הסכומים הדרושים לשם שימור האתר, מיגונו, ופתיחתו לקהל הרחב, עומדים גם הם בעוכרו.

לא הכל בבת אחת – המלצות לשימור חלקי וזמני בהתאמה למגבלות הקיימות

הפתרון שנמצא הוא לכסות את השרידים שכבר נתגלו בתל עצמו ולבנות עליו שבילים למטיילים ולקוות שביום מן הימים יזכה לטיפול ראוי יותר כנכס תרבותי, חברתי, היסטורי.   חלק קטן מן האתר יעבור שימור מינימאלי:

1. שבילים אשר יובילו לאזור השימור – מאחר ושטח השימור נמצא לא הרחק מהטיילת יש לבנות שביל מסודר מהטיילת לשטח השימור. יש לגדר את שטח השימור כדי לאפשר צפייה עליו מלמעלה. יש להציב שילוט המסביר את מהות שטח השימור.
2. יש לגייס תרומות למימון המשך חפירות הארכיאולוגיות באתר ושימורו.
3. יש לנקות ולשמר את מה שכבר נחפר, לבנות שבילים ושילוט ולפתוח אותו לקהל.
4. במקומות אחרים באתר יש להמשיך בחפירות ובשימור.
5. יש לבנות גשר להולכי רגל מעל לכביש הראשי המקשר בין שקמונה לבין מערות הקבורה שבהר.
6. יש לבנות מעגן קטן בשקמונה ובערי או אתרים אחרים הנמצאים על החוף כגון, עכו, קיסריה, דור, יפו, ואשקלון כדי לאפשר לסירות להוביל מטיילים בין האתרים השונים לאורך חוף ישראל.
7. ניתן לנצל אתרים אילו לחינוך ולמידה חווייתיים ומוחשיים לתלמידים וסטודנטים הן במסגרת לימודיי היסטוריה, מדע [השפעות מזג האוויר, מבנים ותהליכי בנייה], גיאוגרפיה [מיקום ערים, התפתחות סביבתית אורבנית, התפתחות ערי נמל, קשרי חוץ ופנים, התפתחות מסחר ותעשיה זעירה], תנ"ך [השימוש במקורות, התפתחות שמות, הקשר בין הכתוב למצוי, הבנת הכתוב לאור ממצאים ארכיאולוגיים, השוואת מקורות מידע שונים רלוונטיים].

לסיכום, הדבר החשוב שיש ללמוד מהניסיון של שקמונה הוא שיש לגייס כספים לסיום החפירות ושימור האתר, אחרת האתר אינו יכול לספר את סיפורו לדורות הבאים. יכול להיות שלשאלת "הכסף" – העומדת תדיר כאבן נגף בפרויקטים מעין אילו – יש פתרון אחר בחשיבה "רחבה" המנסה לראות את הנכסים התרבותיים כנכסים חינוכיים בהיבט יותר מוחשי, יציאת תלמידים וסטודנטים לשטח לא כ"פרויקט" למידה, אלא כחלק אינטגרלי מהלמידה בדיוק כמו שמעבדה בכימיה היא חלק אינטגרלי מלימוד חווייתי ומשמעותי של כימיה, ונתיחת גופות היא חלק אינטגרלי מהלימוד של אנטומיה בבית הספר לרפואה. בימים בהם מדברים כה רבות על למידה "משמעותית" על שימור סביבתי על השפעות האדם על הסביבה והצורך לאיזון בין טבע למודרנה הינה הזדמנות פז לעשות כל אילו בפועל ולא רק בכנסים, חוקים ותקציבי פרויקטים מזדמנים.